אני מת על זה שכולם מדברים על שוויון בנטל. זה מרגש אותי. באמת.
השתחררתי שנה לפני סוף המילניום. בסוף נובמבר 1998 סיימתי שלוש שנות שירות כלוחם ומפקד בחטיבת הנח"ל, שלוש שנים בהן פימפמו לנו ללא הרף כמה חשובה העבודה שאנחנו עושים, ואיך כשמסתכלים אחורה ורואים את האורות של ישראל ברור כמה השהות שלנו בלבנון חשובה. זה ששנה וחצי אחרי שיצאתי את שערי הבקו"ם אחרוני חיילי צה"ל בלבנון יצאו משער פטמה לנצח, זה סתם ניואנס ולא ניכנס לזה כרגע כי זה סתם מרגיז.
בתעודת השחרור שלי רשומים המקצועות שרכשתי בשלוש השנים שקדמו להנפקתה: אני מ"כ רובאי 07 משנת 1996 (מה שאומר שעשיתי טירונות ואימון מתקדם של 6 חודשים. לא קל, שתדעו), סיימתי קורס סמלי חי"ר (שלושה חודשים בחום אימים בביסל"ח. מבאס) בשנת 1997, ובאותה שנה גם הוסמכתי כמש"ק גבנוני - זה אומר שצבא ההגנה לישראל השקיע בי שלושה שבועות קורס כדי שאוכל לירות טילי נ"ט מסוג דראגון, טילים שהיום אי אפשר למצוא אפילו במוזיאון צה"ל.
ליד הרשימה הזאת יש עמודה ובה צה"ל כותב את המקצוע האזרחי המקביל למקצוע הצבאי שרכשתי. אצלי העמודה הזאת ריקה.
מוזר, אבל מסתבר שבאזרחות אין שימוש לבוגרי קורס סמלי חי"ר, אין ממש צורך במ"כ רובאי דרגה 07 ולא תאמינו - כי גם אני הייתי בשוק טוטאלי כשזה התחוור לי - מסתבר שבאזרחות לא יורים טילי נ"ט ולא צריך אנשים שמוסמכים לירות ולפקד על כוונים של טילי דראגון!
מזעזע, אני יודע.
למה אני מספר את כל המור"ק הלא ממש מרגש הזה?
שוויון בנטל, זה למה.
ההסכם הקואליציוני בין הליכוד, יש עתיד והבית היהודי עוסק ארוכות בעניין הזה של "שוויון בנטל", כאילו הדבר הכי לא שוויוני בהקשר של השירות הצבאי הוא העובדה שבני דודי החרדים לא התגייסו ואמרו פרקי תהלים בזמן שאני עשיתי ריצות אפוד בקורס סמלים.
ובכן, בואו ננפץ מיתוס - אם יש אי שוויון בחלוקת הנטל בכל הקשור למיתוס שנקרא "גיוס לצה"ל", הוא נמצא בראש ובראשונה בחברה החילונית. כן כן, הבעיה היא יותר אצלנו מאשר אצל הדוסים המרגיזים האלה שזה כל כך פופולרי להיכנס בהם.
אחד הסעיפים בהסכם הזה מדבר על קיצור השירות הצבאי לשנתיים למעט מקצועות שהצבא יחליט שהוא זקוק להם. לכאורה, זה סעיף טוב שיאפשר לצמצם את האבטלה שכבר מזמן קשה לקרוא לה סמויה ביחידות העורפיות של צה"ל ויאפשר להשאיר לוחמים וחיילים תומכי לחימה "שהושקעו כספים רבים בהכשרתם" בתוך המערכת הצבאית, כשמובטח להם גם לקבל שכר מינימום בשנה הנוספת הזאת שהם נותנים.
למה טוב לכאורה?
כי אין שוויון בצבא בין הלוחמים לבין אלה שאינם לוחמים, ואני ממש לא מתכוון לאתוס של סיכון החיים ועמידה בקו הראשון. אני מתכוון לזה שבמדינת ישראל מי שהולך לשרת ביחידה לוחמת מתחיל את חייו האזרחיים, באופן בלתי ניתן לערעור, בנחיתות משמעותית לעומת בן כיתתו מהתיכון ששירת ביחידה עורפית בלי קשר למשימות שביצעו שניהם.
דוגמה הכי טיפשית? בשמחה. מי ששירת בבסיס פתוח והיה כל יום בבית יכול היה לחלטר (בניגוד לחוק הבלתי נאכף ביותר בהיסטוריה הצבאית) בעבודות שונות ולהרוויח קצת כסף בזמן השירות, בזמן שהלוחם שמר בעמדה בלילות.
אם אותו חייל גם שירת בתפקיד שיש לו מקביל אזרחי (נהג, טבח, מדפיס, פקיד מקצועי, רכז כוח אדם, מכונאי - יו ניים איט - שלא לדבר על בוגרי יחידה 8200 או פקחי טיסה) הוא יכול להתחיל לעבוד במקצוע שלו ולצבור ותק וזכויות סוציאליות כבר עם צאתו ממדור שחרורים בתל השומר כשהמעסיק שמח לקבל עובד בראשית דרכו, כך שידרוש שכר נמוך יותר, ועם הרבה ניסיון מעשי בעבודה.
החי"רניק, השריונר, התותחנית או לוחמת הקרקל יגלו לתדהמתם שזה לא רק שאף אחד לא מחכה להם בחוץ עם הצעת עבודה כי הם פשוט לא צברו שום כישורי חיים בשלוש השנים האחרונות: למעשה, במקרים לא מעטים הם אפילו נתפשים כפחות אטרקטיביים להעסקה כי הם גם צפויים לעשות כמה עשרות ימי מילואים בשנה גם במודל המילואים החדש, בזמן שחבריהם הג'ובניקים מהסוג שלא עשה יותר מדי בסדיר מקבלים כמעט אוטומטית פטור מלא ממילואים.
זו גם הסיבה, והגיע הזמן שמישהו יגיד את זה בקול רם, שרוב מי שמגיעים לגדודי החי"ר, למשל, הם ממש לא טובי בנינו ובנותינו. צה"ל משבץ כבר שנים את דלת העם למשימות שנחשבות לכאורה למשימות הליבה שלו. אם נסתכל על מחלקת חי"ר ממוצעת בראשית הטירונות, היא מונה כ-40 חיילים. ממש לא נדיר לגלות שכ-50% מהחיילים בה יסחבו איתם בעיות ת"ש לא פשוטות, וממש ממש לא נדיר לגלות שאחוז לא מבוטל מבין החיילים שלה לא סיים בגרות או אפילו את חוק לימודיו.
פעם שאלתי גורם בכיר בצה"ל לגבי העניין הזה בשיחה ממש לא לייחוס. הוא חייך חיוך מריר ואמר "ראית פעם מישהו שמכין בשר טחון מחתיכת פילה?" - את הטובים ביותר ממש לא שולחים למטחנת הבשר. זה בזבוז.
וזה חוסר השוויון בנטל, חברים.
חוסר שוויון בנטל הוא העובדה שכבר שנים שהחברה הישראלית שולחת את החלכאים והנדכאים לעשות את המשימות שלה בזמן שרבבות אנשים איכותיים מתגייסים לצה"ל אבל לא באמת עושים צבא. הבעיה היא לא אי גיוס החרדים - הבעיה היא אפס תגמול למי שבאמת משרתים את המדינה.
תגמול, אגב, זה לאו דווקא כסף. תגמול הוא העדפה בקליטה לעבודה. תגמול הוא הכשרה מקצועית. תגמול הוא מלגות שונות שאינן תלויות במצב סוציואקונומי.
תגמול הוא יחס.
ואז באים המגלניסט בנט והמטכליסט נתניהו (שחווית השירות שלהם שונה בעליל מחווית השירות של 95% מהלוחמים בצה"ל) יחד עם כתב במחנה לפיד (שירות שונה בעליל, שם, שם) ומה הם עושים?
הם מקצרים את השירות לכל בעלי המקצועות הלא נדרשים, ונותנים כאמור שכר מינימום לאלה שישארו בצבא.
ועכשיו שאלה - מה עדיף לאדם העובד: עוד שנת ותק ורכישת מקצוע וזכויות סוציאליות אולי אפילו בשכר סביר, או שנה שבה הוא מקבל שכר מינימום ומסכן את חייו מבלי שהשנה הזו תיספר לו לצרכי רצף תעסוקתי, ולו רק בשל העובדה שהוא מסיים את "עבודתו" בצה"ל אחרי שנה?
החיילים והחיילות שהלכו לקרבי יראו את בני כיתתם תופסים משרות ומתחילים לבנות את חייהם, ללמוד ולהתקדם, בשעה שהם עדיין עושים 8:8 בעמדה ומקבלים ארוחת צהרים בחמגשית.
יתרה מכך - הם יראו בעיניים כלות איך צה"ל משקיע משאבים אין קץ בבניית יחידות "ידידותיות לחרדים" בזמן שמשאבי הצבא מוגבלים גם כך. כמעט בהכרח לא רק שהנטל שהושת על כתפיהם לא יהיה קל יותר, הוא יהיה קשה יותר כי לא מעט מהמשאבים שהופנו לרווחתם יופנו עתה לקניית אוכל גלאט כשר למהדרין עם חותמת של בית יוסף, מחפוד ועוד אין סוף סטאמפות שעולות כסף.
רוצים שוויון בנטל? תחזיקו חזק: אין שוויון בנטל. לא היה שוויון בנטל. לא יהיה שוויון בנטל.
גם אם יגייסו את הרב עובדיה יוסף להפעיל מרגמה במסייעת 12 ואת האדמו"ר מגור להיות מ"מ בסוללת ארטילריה, לא יהיה שום שוויון בנטל.
זה אינהרנטי. זה אופיו של השירות.
החברה הישראלית מאוד אוהבת לשנוא את האחר. את השונה. נורא כיף לחשוב שהסיבה שאני עושה עשרות ימי מילואים היא "כי הדוסים לא מתגייסים", ולא כי מדינת ישראל החליטה שהיא חתומה איתי על חוזה חד צדדי שבו אני מתחייב למות בשבילה אם צריך ותמורת זה היא מתחייבת לא להכניס אותי לכלא על נפקדות. הרבה יותר נעים לחשוב ש"אם יתגייסו המון חרדים המון לוחמים ישתחררו מוקדם מהשירות" כשלמעשה כבר היום רוב מי שמסיים כתה י"ב ומתגייס עושה שירות כל כך משמעותי עד שאם לא יגיע לצבא אף אחד לא ישים לב.
אז די נו, עזבו אותי מהסיסמה הזאת, באמא'שכם.
שוויון בנטל, עאלק.
השתחררתי שנה לפני סוף המילניום. בסוף נובמבר 1998 סיימתי שלוש שנות שירות כלוחם ומפקד בחטיבת הנח"ל, שלוש שנים בהן פימפמו לנו ללא הרף כמה חשובה העבודה שאנחנו עושים, ואיך כשמסתכלים אחורה ורואים את האורות של ישראל ברור כמה השהות שלנו בלבנון חשובה. זה ששנה וחצי אחרי שיצאתי את שערי הבקו"ם אחרוני חיילי צה"ל בלבנון יצאו משער פטמה לנצח, זה סתם ניואנס ולא ניכנס לזה כרגע כי זה סתם מרגיז.
בתעודת השחרור שלי רשומים המקצועות שרכשתי בשלוש השנים שקדמו להנפקתה: אני מ"כ רובאי 07 משנת 1996 (מה שאומר שעשיתי טירונות ואימון מתקדם של 6 חודשים. לא קל, שתדעו), סיימתי קורס סמלי חי"ר (שלושה חודשים בחום אימים בביסל"ח. מבאס) בשנת 1997, ובאותה שנה גם הוסמכתי כמש"ק גבנוני - זה אומר שצבא ההגנה לישראל השקיע בי שלושה שבועות קורס כדי שאוכל לירות טילי נ"ט מסוג דראגון, טילים שהיום אי אפשר למצוא אפילו במוזיאון צה"ל.
ליד הרשימה הזאת יש עמודה ובה צה"ל כותב את המקצוע האזרחי המקביל למקצוע הצבאי שרכשתי. אצלי העמודה הזאת ריקה.
מוזר, אבל מסתבר שבאזרחות אין שימוש לבוגרי קורס סמלי חי"ר, אין ממש צורך במ"כ רובאי דרגה 07 ולא תאמינו - כי גם אני הייתי בשוק טוטאלי כשזה התחוור לי - מסתבר שבאזרחות לא יורים טילי נ"ט ולא צריך אנשים שמוסמכים לירות ולפקד על כוונים של טילי דראגון!
מזעזע, אני יודע.
למה אני מספר את כל המור"ק הלא ממש מרגש הזה?
שוויון בנטל, זה למה.
ההסכם הקואליציוני בין הליכוד, יש עתיד והבית היהודי עוסק ארוכות בעניין הזה של "שוויון בנטל", כאילו הדבר הכי לא שוויוני בהקשר של השירות הצבאי הוא העובדה שבני דודי החרדים לא התגייסו ואמרו פרקי תהלים בזמן שאני עשיתי ריצות אפוד בקורס סמלים.
ובכן, בואו ננפץ מיתוס - אם יש אי שוויון בחלוקת הנטל בכל הקשור למיתוס שנקרא "גיוס לצה"ל", הוא נמצא בראש ובראשונה בחברה החילונית. כן כן, הבעיה היא יותר אצלנו מאשר אצל הדוסים המרגיזים האלה שזה כל כך פופולרי להיכנס בהם.
אחד הסעיפים בהסכם הזה מדבר על קיצור השירות הצבאי לשנתיים למעט מקצועות שהצבא יחליט שהוא זקוק להם. לכאורה, זה סעיף טוב שיאפשר לצמצם את האבטלה שכבר מזמן קשה לקרוא לה סמויה ביחידות העורפיות של צה"ל ויאפשר להשאיר לוחמים וחיילים תומכי לחימה "שהושקעו כספים רבים בהכשרתם" בתוך המערכת הצבאית, כשמובטח להם גם לקבל שכר מינימום בשנה הנוספת הזאת שהם נותנים.
למה טוב לכאורה?
כי אין שוויון בצבא בין הלוחמים לבין אלה שאינם לוחמים, ואני ממש לא מתכוון לאתוס של סיכון החיים ועמידה בקו הראשון. אני מתכוון לזה שבמדינת ישראל מי שהולך לשרת ביחידה לוחמת מתחיל את חייו האזרחיים, באופן בלתי ניתן לערעור, בנחיתות משמעותית לעומת בן כיתתו מהתיכון ששירת ביחידה עורפית בלי קשר למשימות שביצעו שניהם.
דוגמה הכי טיפשית? בשמחה. מי ששירת בבסיס פתוח והיה כל יום בבית יכול היה לחלטר (בניגוד לחוק הבלתי נאכף ביותר בהיסטוריה הצבאית) בעבודות שונות ולהרוויח קצת כסף בזמן השירות, בזמן שהלוחם שמר בעמדה בלילות.
אם אותו חייל גם שירת בתפקיד שיש לו מקביל אזרחי (נהג, טבח, מדפיס, פקיד מקצועי, רכז כוח אדם, מכונאי - יו ניים איט - שלא לדבר על בוגרי יחידה 8200 או פקחי טיסה) הוא יכול להתחיל לעבוד במקצוע שלו ולצבור ותק וזכויות סוציאליות כבר עם צאתו ממדור שחרורים בתל השומר כשהמעסיק שמח לקבל עובד בראשית דרכו, כך שידרוש שכר נמוך יותר, ועם הרבה ניסיון מעשי בעבודה.
החי"רניק, השריונר, התותחנית או לוחמת הקרקל יגלו לתדהמתם שזה לא רק שאף אחד לא מחכה להם בחוץ עם הצעת עבודה כי הם פשוט לא צברו שום כישורי חיים בשלוש השנים האחרונות: למעשה, במקרים לא מעטים הם אפילו נתפשים כפחות אטרקטיביים להעסקה כי הם גם צפויים לעשות כמה עשרות ימי מילואים בשנה גם במודל המילואים החדש, בזמן שחבריהם הג'ובניקים מהסוג שלא עשה יותר מדי בסדיר מקבלים כמעט אוטומטית פטור מלא ממילואים.
זו גם הסיבה, והגיע הזמן שמישהו יגיד את זה בקול רם, שרוב מי שמגיעים לגדודי החי"ר, למשל, הם ממש לא טובי בנינו ובנותינו. צה"ל משבץ כבר שנים את דלת העם למשימות שנחשבות לכאורה למשימות הליבה שלו. אם נסתכל על מחלקת חי"ר ממוצעת בראשית הטירונות, היא מונה כ-40 חיילים. ממש לא נדיר לגלות שכ-50% מהחיילים בה יסחבו איתם בעיות ת"ש לא פשוטות, וממש ממש לא נדיר לגלות שאחוז לא מבוטל מבין החיילים שלה לא סיים בגרות או אפילו את חוק לימודיו.
פעם שאלתי גורם בכיר בצה"ל לגבי העניין הזה בשיחה ממש לא לייחוס. הוא חייך חיוך מריר ואמר "ראית פעם מישהו שמכין בשר טחון מחתיכת פילה?" - את הטובים ביותר ממש לא שולחים למטחנת הבשר. זה בזבוז.
וזה חוסר השוויון בנטל, חברים.
חוסר שוויון בנטל הוא העובדה שכבר שנים שהחברה הישראלית שולחת את החלכאים והנדכאים לעשות את המשימות שלה בזמן שרבבות אנשים איכותיים מתגייסים לצה"ל אבל לא באמת עושים צבא. הבעיה היא לא אי גיוס החרדים - הבעיה היא אפס תגמול למי שבאמת משרתים את המדינה.
תגמול, אגב, זה לאו דווקא כסף. תגמול הוא העדפה בקליטה לעבודה. תגמול הוא הכשרה מקצועית. תגמול הוא מלגות שונות שאינן תלויות במצב סוציואקונומי.
תגמול הוא יחס.
ואז באים המגלניסט בנט והמטכליסט נתניהו (שחווית השירות שלהם שונה בעליל מחווית השירות של 95% מהלוחמים בצה"ל) יחד עם כתב במחנה לפיד (שירות שונה בעליל, שם, שם) ומה הם עושים?
הם מקצרים את השירות לכל בעלי המקצועות הלא נדרשים, ונותנים כאמור שכר מינימום לאלה שישארו בצבא.
ועכשיו שאלה - מה עדיף לאדם העובד: עוד שנת ותק ורכישת מקצוע וזכויות סוציאליות אולי אפילו בשכר סביר, או שנה שבה הוא מקבל שכר מינימום ומסכן את חייו מבלי שהשנה הזו תיספר לו לצרכי רצף תעסוקתי, ולו רק בשל העובדה שהוא מסיים את "עבודתו" בצה"ל אחרי שנה?
החיילים והחיילות שהלכו לקרבי יראו את בני כיתתם תופסים משרות ומתחילים לבנות את חייהם, ללמוד ולהתקדם, בשעה שהם עדיין עושים 8:8 בעמדה ומקבלים ארוחת צהרים בחמגשית.
יתרה מכך - הם יראו בעיניים כלות איך צה"ל משקיע משאבים אין קץ בבניית יחידות "ידידותיות לחרדים" בזמן שמשאבי הצבא מוגבלים גם כך. כמעט בהכרח לא רק שהנטל שהושת על כתפיהם לא יהיה קל יותר, הוא יהיה קשה יותר כי לא מעט מהמשאבים שהופנו לרווחתם יופנו עתה לקניית אוכל גלאט כשר למהדרין עם חותמת של בית יוסף, מחפוד ועוד אין סוף סטאמפות שעולות כסף.
רוצים שוויון בנטל? תחזיקו חזק: אין שוויון בנטל. לא היה שוויון בנטל. לא יהיה שוויון בנטל.
גם אם יגייסו את הרב עובדיה יוסף להפעיל מרגמה במסייעת 12 ואת האדמו"ר מגור להיות מ"מ בסוללת ארטילריה, לא יהיה שום שוויון בנטל.
זה אינהרנטי. זה אופיו של השירות.
החברה הישראלית מאוד אוהבת לשנוא את האחר. את השונה. נורא כיף לחשוב שהסיבה שאני עושה עשרות ימי מילואים היא "כי הדוסים לא מתגייסים", ולא כי מדינת ישראל החליטה שהיא חתומה איתי על חוזה חד צדדי שבו אני מתחייב למות בשבילה אם צריך ותמורת זה היא מתחייבת לא להכניס אותי לכלא על נפקדות. הרבה יותר נעים לחשוב ש"אם יתגייסו המון חרדים המון לוחמים ישתחררו מוקדם מהשירות" כשלמעשה כבר היום רוב מי שמסיים כתה י"ב ומתגייס עושה שירות כל כך משמעותי עד שאם לא יגיע לצבא אף אחד לא ישים לב.
אז די נו, עזבו אותי מהסיסמה הזאת, באמא'שכם.
שוויון בנטל, עאלק.