שוברים שתיקה - תרתי משמע

אני לא זוכר מי היה הראשון ששם את התמונה שמשמאל הבוקר בפייסבוק. זה הקמפיין החדש של שוברים שתיקה שעונה לאיווט ליברמן, האיש שכינה את חברי הארגון הזה "סייעני טרור".


מכל ארגוני השמאל שהניאו-ימנים בכנסת שמו לעצמם למטרה להשמיד, שוברים שתיקה הוא הבעייתי ביותר להתמודדות. מדובר בארגון שאוסף עדויות של לוחמים - חיילי סדיר ומילואים מחיל הרגלים, השריון, התותחנים, ההנדסה, אלה שנושאים בנטל שנקרא "ביטחון ישראל" - ומפרסם אותן. העדויות כוללות דברים שראו ועשו במהלך שירותם בשטחים. בין השאר, הסכמתי שישתמשו בפוסט יקום מקביל שפורסם פה, כשביקשו לכלול אותו בחוברות שלהם.


הם, מה לעשות, מפרסמים את האמת כפי שהיא נראית בגובה המחסום. בין הכוונות של הנשק. את האמת של הלוחם בלי הפילטר של דובר צה"ל או של הפוליטיקאים.


גם צה"ל עצמו מתייחס ברצינות לדו"חות של שוברים שתיקה. מדובר בחיילים שרובם אינם סרבני שירות אלא בדיוק ההיפך - לו היו סרבנים, איך יכולים היו לדווח מה שראו?


אנשים כמוני. כאלה שלא מעלים על דעתם לסרב לשרת בצה"ל - יהיו משימותיו אשר יהיו ובלבד שלא יתנוסס מעליהן דגל שחור - אבל לעתים רואים דברים שלא אמורים היו לקרות, חושפים אותם לציבור והצבא מתקן את הליקויים.


הטקסט במודעה (שהוקטנה פה מטעמי מקום) ליד הכותרת "כמה מארבים כבר השכבת שאתה קורא לנו סייעני טרור" אומר: "מר ליברמן - בעדויות הלוחמים של שוברים שתיקה תמצא את מה שכנראה לא הכרת בשירותך כאפסנאי (ההדגשה במקור ח.ה.ז) : את מציאות הכיבוש שאתה והממשלה כל כך מנסים להסתיר". 


המודעה הזאת היא משהו שההזדהות שלי איתו היא מוחלטת. אנשים כמו איווט ליברמן (אפסנאי, כאמור), דני דנון (מפקד קורס הכנה לצה"ל של הסוכנות היהודית), אופיר אקוניס (כתב צבאי בעלון פיקוד המרכז), ציפי חוטובלי (שירתה שירות לאומי בסוכנות באטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית של אמריקה) הם המובילים של הגל העכור הניאו-ימני של חקיקה והתבטאויות כנגד ארגוני שמאל ובהם שוברים שתיקה. הם מכנים את שוברים שתיקה בכל קללה אפשרית תחת כל עץ רענן. הם גם אלה שהכי דוחפים ל"תגובה קשה" בכל פעם שיש אירוע ביטחוני.


הם אלה שמוכנים להילחם עד טיפת הדם האחרונה - שלי. 


לא שלהם.


הקמפיין של שוברים שתיקה הוא בגדר מכה בבטן הרכה שלהם. הוא אומר להם את מה שאני תמיד חושב: רבאק, קודם תסכנו את עצמכם - אחר כך תשלחו אותי להסתכן.


כשהעליתי את התמונה הזאת לפייסבוק ולטוויטר נפתח דיון שבו המודעה הותקפה משני צידי הקשת הפוליטית:


ראשונים היו אלה החברים מימין שאמרו שליברמן עשה טירונות שלב ב' כי היה עולה חדש, ועל כן שירת שירות מקוצר כאפסנאי. התשובה שלי לחברים האלה הייתה פשוטה: בשירות הסדיר שירתו איתי שניים שהיו אמורים לעשות טירונות שלב ב' והתנדבו, ושירתו שירות מלא כלוחמים בצבא ההגנה לישראל.


ליברמן, זה שתמיד מנדב אנשים כמוני להפציץ את סכר אסואן, לפלוש לרצועת עזה או סתם לקפוץ לאיזו כוננות שנגרמה כי שוב איים על מדינה שכנה כדי לקבל עוד כמה קולות בקלפי - המנדב הלאומי בחר שלא להתנדב.


אבל הדיון המעניין יותר היה דווקא עם השמאל.


השמאל בישראל הוא עוף מוזר. הוא נורא רוצה לתת בראש לימין, אבל בעדינות. בנימוס. תוך שמירה על פאסון ותוך שמירה על העיקרון של יהי מחננו טהור.


דיון בסגנון הזה התקיים היום בפייסבוק ובטוויטר שלי. הטענה הייתה שהמודעה הזאת מדירה את כל מי שלא היה לוחם מהדיון הציבורי. ממתי, שאלו רבים, העובדה שמישהו שירת או לא שירת ואם שירת אז איפה שירת הופכת את האמירות שלו ללגיטימיות או לא לגיטימיות? למה, שאלו רבים מחבריי בשמאל, למה להשתמש בשירותו הצבאי של ליברמן כדי לנגח אותו? למה להיות כמוהם, כמו הימין (רחמנא ליצלן), ולהשתמש בטיעון שוביניסטי-מיליטריסטי?


קודם כל, אני רוצה להבהיר לכל מי שטענו את הטיעונים האלה ושאלו את השאלות האלה, שאני אוהב אותם ומעריץ אותם - ולא, אני לא ציני. אני אוהב אותם ומעריץ אותם כי הם מקפידים על כללי הפייר-פליי (שאיש לא מקפיד עליהם כשהדברים נאמרים עליהם), ובעיקר כי הם מקפידים על סולם הערכים שלהם. אני אוהב ומעריץ אנשים שלא מוותרים על האידיאולוגיה שלהם, גם אם איני מסכים איתה.


אבל כאן מדובר בעניין אחר.


השירות כלוחם בצה"ל הוא חוויה שמי שלא חווה אותה לא יבין אותה. אנחנו הרי מזהים האחד את השני מקילומטרים גם אם לא הכרנו קודם. אנחנו מעטים מאוד - הרבה פחות מעשרה אחוזים מכלל המשרתים בצה"ל (לפי אכ"א), והרי גם המשרתים בצה"ל הם רק אחוז מסוים מהאוכלוסיה הכללית.


יש לנו עולם חוויות אחר, עולם התייחסות אחר ותפישת עולם שונה. רק מי ששירת כלוחם והיה תחת אש יודע מה המשמעות של זה. רק הוא (או, תודה לאל שאפשר כבר לומר גם - היא) יודע מה זה להבין שיתכן ועוד רגע תגיע לחלק ההתחייבות "ואף להקריב את חיי" משבועת האמונים לצה"ל, ותצטרך להגשים את הההתחייבות הזאת.


זה לא משהו שאפשר להסביר אותו.


ואז בא איווט ליברמן, אפסנאי במיל., ואומר את המשפט הבא על שוברים שתיקה - ארגון, כאמור, שמורכב מלוחמים: "ברור שמדובר בסייעני טרור... שמטרתם להחליש את צה"ל".


סליחה?!


האנשים שמדינת ישראל שולחת לשלם בגופם, בבריאותם, בשלמות נפשם ורוחם - הם חברים בארגון של סייעני טרור שמטרתם להחליש את צה"ל?!


הם אנשים שחותרים תחת המדינה כמו שאמר מפקד קורס הסוכנות דני דנון?!


אף אחד - אף אחד! - שלא שירת כלוחם לא יודע מה עובר בראשו, בגופו ובנפשו של מי שכן שירת כלוחם. אף אחד שלא שירת כלוחם לא יודע מה זה כשריח מסוים מזכיר לך פתאום סיטואציה לא פשוטה, או כשרעש מסוים מזכיר לך משהו שרצית לשכוח או כשסצינת הפתיחה של טוראי ראיין היא דבר שאתה רואה רק כשאתה ממש חייב, כי זה יותר מסתם "תמונות קשות".


אף אחד שלא היה לוחם לא יכול לקרוא בשמות למי שהיה לוחם ומדבר על דברים שחווה במסגרת שירותו כלוחם, ממש כפי שאף אחד לא יכול לחוות דעתו על מה שעובר על קורבן פשע אלים מבלי שחווה זאת בעצמו.


זה לא שרק מי שהיה לוחם מוסמך לקבוע מה מותר ומה אסור לצה"ל ולמדינה לעשות. תודה לאל, אנחנו עדיין דמוקרטיה ואני מעדיף ראש ממשלה ושר ביטחון שאינם גנרלים על כאלה שכל חייהם הבוגרים עסקו בהעברת אוגדות ממקום למקום. אבל שלא יעז אף אחד שלא היה אחד מאיתנו, מאלה שכן מסכנים את עצמם, לקרוא לנו בשמות כמו שעשה האפסנאי הנכבד ממשרד החוץ כשמדובר בדברים שחווינו ועשינו וראינו תוך כדי אותו סיכון עצמי.


אז כן, חברים מהשמאל - אין לגיטימי יותר מלערער את הלגיטימציה של איווט ליברמן לקרוא ללוחמים סייעני טרור. זה מיליטריסטי? כן, אבל גם הצבא. זה שיח אלים? כן, אבל גם להיות לוחם זה לא בדיוק לאכול צמר גפן מתוק בלונה פארק. זה נמוך ובועט מתחת לחגורה? כן, אבל גם לקרוא ללוחמים כמו שעשה ליברמן זה מתחת לחגורה, אבל גם מעליה - זו בעיטה שגם כואבת שם למטה, אבל גם בחזה. בצד שמאל.


בלב.


מדובר באחד הקמפיינים הטובים שראיתי לאחרונה. אחד שאומר את האמת, בפשטות. באמת. 


ברוע.


כי המציאות רעה מאוד.


הקמפיין הזה הוא אולי צעד אפקטיבי ראשון מזה זמן, בדרך לשנות אותה.