עבודה זרה

הבוקר התייצבתי כמו כל בוקר בתחנת האוטובוס ברחוב כובשי קטמון, ליד הבית שלי בירושלים, וחיכיתי לקו 13 שיסיע אותי דרך מרכז העיר לתחנה המרכזית.

משעמם בבוקר כשמחכים לאוטובוס, אז תמיד אני שומע מוזיקה באוזניות, ומסתכל על הסביבה. אתם יודעים איך זה.  סתם בוהה.

ליד התחנה יש עמוד חשמל, ועליו מודעה בעברית ובאנגלית - כמקובל בשכונה שלא מעט מתושביה הם בעצם כל מיני דתיים אמריקנים יהודים שבאו לפה לתקופה קצרה. ברוס, הבחור שפרסם את המודעה, מציע לצבוע את הבית כולו ב- 1500 ש"ח. הוא מדגיש במודעה, בפונטים של "בולד", שיש לו צוות אחראי, מנוסה, ומדובר ב"עבודה עברית בלבד".

האמת? מזמן התרגלתי לביטוי הזה בירושלים. מכל פינה ניבטות המודעות שמדגישות שמדובר ב"עבודה עברית". יש פה תחנות מוניות שעל השלט שעל הגג של הרכבים מדגישות שיש להן "נהגים יהודים בלבד". יש בעיר הזו אלוהים-יודע-כמה רכבי הובלה שעליהם מודגש "עבודה עברית".

בפעם הראשונה שנתקלתי בביטוי הזה בעיר שאלתי במה מדובר - ואז הסבירו לי. עבודה עברית זה אומר שמדובר בבית עסק, נותן שירותים או מעסיק שמסרב להעסיק מי שאינו יהודי. מישהו שגאה בכך שאצלו אפשר לעבוד רק אם אתה משתייך לדת ולגזע הנכונים. מישהו שיסרב לקחת לעבודה אדם רק בגלל השתייכותו האתנית.

מישהו גזען במובן הכי פשוט. המובן הפיזי. האתני.

הנאצי.

בהתחלה, כשהגל העכור הזה התחיל לשטוף את ירושלים, המודעות האלה היו מתפרסמות רק בשכונות החרדיות-אשכנזיות (מדובר באוכלוסיה הימנית והאנטי-ערבית ביותר בישראל. כהניסטים פראיירים לידם). אחר כך זה התפשט בסלאמס של ירושלים. ועכשיו זה כבר מתפרסם בגלוי גם בשכונה שלי, קטמון הישנה - שכונת האצולה של הכיפות הסרוגות. השכונה של האינטליגנציה שמצביעה מפד"ל ואיחוד לאומי. זו כבר לא איזו תנועת שוליים של גזענים חשוכים. 

זה הפך לדבר לגיטימי, שמפרסמים בראש חוצות. 

עבודה עברית.

כשחזרתי הביתה פתאום שמתי לב שכמעט על כל עמוד בעיר יש איזו פרסומת של "עבודה עברית". כתבתי על זה בפייסבוק שלי, ונועה שלחה לי לינק שזעזע אותי סופית - מסתבר שאפילו בדפי זהב יש סיווג כזה. כן כן, בדפי זהב יש סיווג של "עבודה עברית".

חפשו באתר שלהם, ותגלו שיש עשרות בתי עסק  (רובם - לא מפתיע, באזור ירושלים) שגאוותם יוצאת על כך שהם מפלים עובדים על רקע השתייכותם הדתית-גזעית.

ואם חברה צרפתית הייתה אומרת בגלוי שהיא לא מעסיקה צרפתים יהודים אלא רק צרפתים קתולים, מה היינו אומרים? האם היינו מקבלים זאת? האם השר יולי אדלשטיין שקיבל את הג'וב של להיות אחראי על התפוצות לא היה מוציא מיד שורת מכתבים בתפוצת נאט"ו (שר תפוצות, אחרי הכל) שבו הוא דורש מממשלת צרפת לחסל את התופעה הגזענית הזאת? האם לא היו מזמנים את שגריר צרפת לבירור אם בדפי זהב הצרפתי היה מופיע סיווג "עבודה צרפתית"?

חברות וחברים - יש בינינו נאצים, ואותנו זה לא מטריד. אנחנו לא מתייחסים לזה כי זה לא מעניין אותנו. כי הפכנו לאדישים. כי הפכנו להיות הגרמנים בשנת 1932 - אנחנו רואים את עליית הנאצים ואומרים לעצמנו ש"אצלנו זה לא יקרה". ואם איזה ערבי לא מוצא עבודה זו לא בעיה שלנו. לנו יש מספיק דאגות משלנו, אחרי הכל.

והרי יש לנו אחלה תירוץ כדי למרק את המצפון. אני מת עליו. תמיד כשתעשו השוואה בין הנאצים לבין ישראל בהקשר של היחס שלנו כלפי מיעוטים - וזה בהנחה שלא יצעקו עליכם על כך שבכלל העזתם להשוות בין הצוררים לבין העם הנבחר - יגידו לכם שיש הבדל עצום בין גילוי אנטישמיות כלפי יהודים באירופה לבין גילוי אנטישמיות של יהודים כלפי ערבים:

"היהודים לא עושים פיגועים באירופאים, והערבים עושים פיגועים ביהודים". 

הערבים. 

כל הערבים.

כשמישהו ימצא לי את ההבדל המהותי בין המשפט הזה לבין הטקסט המופלא של גבלס בסרט "היהודי הנצחי" לגבי היותם של היהודים, כל היהודים, מפיצי מחלות ותתי אדם שמנסים להרוס את הגרמנים, אתן לו פרס.

וזו לא רק שנאת ערבים בירושלים - בדרום תל אביב פועלת מיליציה של ממש, בהנחיית ברוך מרזל, שמטרידה את העובדים הזרים, הופכת להם את החנויות ומטילה עליהם מורא. ואותנו זה לא מעניין, כי זו בעיה של הכושים מדרום תל אביב, לא שלנו. 

תתעוררו כבר, למען השם!

אם לא נקום ונילחם על המדינה שלנו נגד הנאצים האלה, הגזענים שהורסים כל חלקה טובה - לא תהיה לנו מדינה!

אני גאה ומתרגש כל פעם כשלא מעטים מהקוראים מפיצים את הפוסטים שלי בטוויטר ובפייסבוק, אבל הנה ניחוש לא ממש אמיץ: את הפוסט הזה יפיצו רק השמאלנים שבינינו. הימנים המתונים, תומכי הליכוד שעבורם ז'בוטינסקי הוא באמת מורה דרך ולא רחוב עם הרבה פקקי תנועה ברמת גן, דווקא לא יחלקו את הפוסט הזה עם חבריהם.

בסתר ליבם, הם יסכימו עם כל מילה. חלקם, אפילו בעלי תפקידים בתנועת הליכוד, ישלחו לי סמס או מייל שבו יכתבו שהם מסכימים לגמרי. אשאל אותם אם הם מתכוונים להפיץ את המסר הזה, והם ישיבו לי שהם "לא יכולים", כי "יפרקו אותם".

וזה הכי מפחיד. 

כשהימין המתון נכנע לימין הקיצוני, כשהשמאל קטן מכדי לתפוס את השלטון - זה בדיוק המצב של רפובליקת ויימאר בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת. זה הרגע בו היטלר הפך למנהיג הימין, וסילק את הסוציאל דמוקרטים מהשלטון.

חברים, אנחנו בברלין בשנת 1932. עוד רגע, אם לא נתעשת, תתחיל שנת 1933 והנאצים יעלו לשלטון.

מה קורה הלאה, כולנו למדנו בשיעורי ההיסטוריה.

עבודה עברית? זו עבודה זרה!

אלוהים אדירים. תתעוררו! 

בבקשה תתעוררו... לפני שיהיה מאוחר מדי.