אני לא מתיימר להבין בהכל. לעזאזל, אני לא מבין ברוב הדברים.
אני הכי לא מזרחן שיש. לא למדתי מזרח תיכון. את שיעורי הערבית הפסקתי בכתה ט', כשהמשפט היחיד שאני יודע עד היום (חוץ ממשפטי הג'יב אל הוויה מהצבא) הוא האמרה המבריקה על כך ש"אל לורה אל ערביה ג'מילה" - הוורסיה הערבית למשפט עברית שפה יפה.
אבל יש רגעים שבהם אתה יודע שמשהו ענק קורה במזרח התיכון, ואתה יודע שהמשהו הזה עומד להשפיע על כולנו.
השעה 00:54 בירושלים. הנשיא מובראק סיים לפני כחצי שעה לנאום לעמו המתקומם, וכמובן שאף ערוץ ישראלי לא שידר את זה.
עוד פעם.
השעה 00:54 בירושלים. הנשיא מובראק סיים לפני כחצי שעה לנאום לעמו המתקומם, וכמובן שאף ערוץ ישראלי לא שידר את זה.
בעוד קצת פחות מ - 24 שעות ישודר עוד פרק של האח הגדול. האירוע המכונן הזה ישודר בלייב בערוץ 2 ובכל גרורותיה של קשת במדיה הישראלית בדרכים כאלה ואחרות - בערוץ 24 יתייחסו לזה, בערוץ 20 זה יועבר בלייב כמו כל השידורים מהבית הכי חשוב במזרח התיכון (אם לא בעולם כולו!), בתוכניות הבוקר ילהגו על זה, ואם יקרה משהו מעניין ממש (אולי יראו למישהי את הציצי!) זה יהיה על השער האחורי של מעריב וידיעות.
זה גם יהיה נושא השיחה המועדף על כולם ביום ראשון, ויש מצב שבעבודה שלכם תשמעו שיחה מרתקת על הקרב המסעיר בין פרידה לדנה, או על מה קורה למלצר שמדבר כמו קריקטורה על עצמו.
וכל זה בזמן שמצרים, המדינה שהשלום איתה הוא כנראה הנכס האסטרטגי הכי כביר שיש לישראל היום, קורסת. בזמן שהמפלגה ששולטת ביד רמה מאז ימי נאצר - מאבדת אחיזה, ועומדת לפנות את מקומה לכוחות אחרים (אנשי אל ברדעי? האחים המוסלמים? לא יודע. אלה ואלה הם לא ממש חובבי ציון).
חברות וחברים - בישראל לא שידרו את הנאום של מובראק. אף אחד לא חשב שזה חשוב מספיק.
הרי אנחנו לא נצא לרגע מהבועה המטופשת סטייל הסרט קלולס ונתחיל לפקוח עיניים מסביב לא נפסיק לבהות בטמטום שערוץ 2 מנפק לנו בכמויות. נתלהב מהגמד, מהלסבית התורנית ומההוא ששוכב או לא עם ההיא.
ככה זה כשלא אכפת לנו מכלום. כשאנחנו חיים באסקפיזם טוטאלי. כשהייאוש מכריע עד כדי כך, שאפילו הדברים החשובים כבר לא חשובים יותר.
והנה המחשבה הכי מפחידה, לכל מי שמצליח טיפה להתנער מערימות הטראש שעפות עלינו מכיוון המסכים - שימו לב מי יושבים על ההגה כשבמצרים יש מהפכה היסטורית: ביבי נתניהו, איווט ליברמן, אהוד ברק, אלי ישי.
הרביעיה הזאת יושבת בפורומים הכי מצומצמים.
היא זאת שתקבע איך ישראל תגיב להתפתחויות במצרים.
איווט ליברמן שאיים על המצרים בתקיפת סכר אסוואן הוא זה שאמור להוציא את התגובה הדיפלומטית.
ביבי נתניהו שהמצרים קוראים לו שקרן פתולוגי אמור להיות זה שידאג שהסכם השלום שלנו עם השכנים מדרום מערב יישאר בתוקפו.
אהוד ברק שלא מצליח להעביר יום בלי להרוס משהו הוא זה שאמור לוודא שהצבא שלנו מוכן לעימות מול צבא מצרים, שמאז הסכם השלום צויד בציוד הטוב ביותר שיש לאמריקנים להציע.
אלי ישי אחראי, עדיין, לעורף. לכיבוי ולהצלה (ולכל מי שהתעניין - עדיין לא עברה אגורה לשירותי הכבאות מאז השריפה בכרמל. סתם, שתדעו).
כן, אלו האנשים שאמורים להעביר אותנו בשלום את אחת התקופות הדרמטיות ביותר שהיו פה בשנים האחרונות. בלי ציניות - אני לגמרי מתפלל שהם יצליחו. אני גם לגמרי לא מאמין שתפילותיי תיענינה.
כשאני חושב על זה לעומק, אולי טעיתי בפתיחת דבריי. מי רוצה לחשוב על מצרים, ועל העובדה שהרביעיה הזו אמורה להנהיג אותנו?
החלטתי. אני מסמס למובראק.
לא רוצה שידיחו אותו מהבית, או משהו כזה.
אני הכי לא מזרחן שיש. לא למדתי מזרח תיכון. את שיעורי הערבית הפסקתי בכתה ט', כשהמשפט היחיד שאני יודע עד היום (חוץ ממשפטי הג'יב אל הוויה מהצבא) הוא האמרה המבריקה על כך ש"אל לורה אל ערביה ג'מילה" - הוורסיה הערבית למשפט עברית שפה יפה.
אבל יש רגעים שבהם אתה יודע שמשהו ענק קורה במזרח התיכון, ואתה יודע שהמשהו הזה עומד להשפיע על כולנו.
השעה 00:54 בירושלים. הנשיא מובראק סיים לפני כחצי שעה לנאום לעמו המתקומם, וכמובן שאף ערוץ ישראלי לא שידר את זה.
עוד פעם.
השעה 00:54 בירושלים. הנשיא מובראק סיים לפני כחצי שעה לנאום לעמו המתקומם, וכמובן שאף ערוץ ישראלי לא שידר את זה.
בעוד קצת פחות מ - 24 שעות ישודר עוד פרק של האח הגדול. האירוע המכונן הזה ישודר בלייב בערוץ 2 ובכל גרורותיה של קשת במדיה הישראלית בדרכים כאלה ואחרות - בערוץ 24 יתייחסו לזה, בערוץ 20 זה יועבר בלייב כמו כל השידורים מהבית הכי חשוב במזרח התיכון (אם לא בעולם כולו!), בתוכניות הבוקר ילהגו על זה, ואם יקרה משהו מעניין ממש (אולי יראו למישהי את הציצי!) זה יהיה על השער האחורי של מעריב וידיעות.
זה גם יהיה נושא השיחה המועדף על כולם ביום ראשון, ויש מצב שבעבודה שלכם תשמעו שיחה מרתקת על הקרב המסעיר בין פרידה לדנה, או על מה קורה למלצר שמדבר כמו קריקטורה על עצמו.
וכל זה בזמן שמצרים, המדינה שהשלום איתה הוא כנראה הנכס האסטרטגי הכי כביר שיש לישראל היום, קורסת. בזמן שהמפלגה ששולטת ביד רמה מאז ימי נאצר - מאבדת אחיזה, ועומדת לפנות את מקומה לכוחות אחרים (אנשי אל ברדעי? האחים המוסלמים? לא יודע. אלה ואלה הם לא ממש חובבי ציון).
חברות וחברים - בישראל לא שידרו את הנאום של מובראק. אף אחד לא חשב שזה חשוב מספיק.
הרי אנחנו לא נצא לרגע מהבועה המטופשת סטייל הסרט קלולס ונתחיל לפקוח עיניים מסביב לא נפסיק לבהות בטמטום שערוץ 2 מנפק לנו בכמויות. נתלהב מהגמד, מהלסבית התורנית ומההוא ששוכב או לא עם ההיא.
ככה זה כשלא אכפת לנו מכלום. כשאנחנו חיים באסקפיזם טוטאלי. כשהייאוש מכריע עד כדי כך, שאפילו הדברים החשובים כבר לא חשובים יותר.
והנה המחשבה הכי מפחידה, לכל מי שמצליח טיפה להתנער מערימות הטראש שעפות עלינו מכיוון המסכים - שימו לב מי יושבים על ההגה כשבמצרים יש מהפכה היסטורית: ביבי נתניהו, איווט ליברמן, אהוד ברק, אלי ישי.
הרביעיה הזאת יושבת בפורומים הכי מצומצמים.
היא זאת שתקבע איך ישראל תגיב להתפתחויות במצרים.
איווט ליברמן שאיים על המצרים בתקיפת סכר אסוואן הוא זה שאמור להוציא את התגובה הדיפלומטית.
ביבי נתניהו שהמצרים קוראים לו שקרן פתולוגי אמור להיות זה שידאג שהסכם השלום שלנו עם השכנים מדרום מערב יישאר בתוקפו.
אהוד ברק שלא מצליח להעביר יום בלי להרוס משהו הוא זה שאמור לוודא שהצבא שלנו מוכן לעימות מול צבא מצרים, שמאז הסכם השלום צויד בציוד הטוב ביותר שיש לאמריקנים להציע.
אלי ישי אחראי, עדיין, לעורף. לכיבוי ולהצלה (ולכל מי שהתעניין - עדיין לא עברה אגורה לשירותי הכבאות מאז השריפה בכרמל. סתם, שתדעו).
כן, אלו האנשים שאמורים להעביר אותנו בשלום את אחת התקופות הדרמטיות ביותר שהיו פה בשנים האחרונות. בלי ציניות - אני לגמרי מתפלל שהם יצליחו. אני גם לגמרי לא מאמין שתפילותיי תיענינה.
כשאני חושב על זה לעומק, אולי טעיתי בפתיחת דבריי. מי רוצה לחשוב על מצרים, ועל העובדה שהרביעיה הזו אמורה להנהיג אותנו?
החלטתי. אני מסמס למובראק.
לא רוצה שידיחו אותו מהבית, או משהו כזה.