גול עצמי. פעמיים.

אני לא תומך ליכוד. מעולם לא הצבעתי ליכוד, ואלא אם לפתע תחליט המפלגה הזו לאמץ ערכים הפוכים בתחום הכלכלי והמדיני, ספק אם אצביע ליכוד אי פעם.

יחד עם זאת, גם אם ראש הממשלה מגיע מהליכוד, אני רוצה שיצליח. בסוף, בקצה, מעבר לפוליטיקה של כלום, ראש ממשלת ישראל הוא ראש הממשלה שלי - ואם הוא מוליך את ישראל להצלחות, אהנה מהן גם אני. באותה המידה בדיוק, אם הוא עושה דברים מטופשים - גם אני סובל מהם.

לכן גורלי כאזרח ישראלי שלא רואה את עתידו במקום אחר, כרוך לא מעט בדברים הנבונים - והמטופשים - אותם עושה ויעשה ראש ממשלה שלא הצבעתי עבורו.

והנה אני יושב אתמול לראות חדשות עם זוגתי שתחיה, ולפתע אני רואה שראש הממשלה שלי דורש מהפלסטינים שיודיעו פומבית שהם מכירים בישראל כמדינת העם היהודי.

"אז מה?" תשאלו בוודאי. "מה אתה רוצה ממנו? מה הבעיה בזה?". ובכן - הכל!

אם מישהו מכם ראה פעם ידיעה על ישראל במדינה זרה, הוא בוודאי גילה שכמו בכל כתבה - משתמשים בכמה כינויים כדי לכנות את המדינה, וכדי שלא ישעמם. בכתבות באנגלית תמצאו כמובן את השם Israel אבל גם את The Jewish State - המדינה היהודית. השם הזה, לטוב ולרע, מלווה את ישראל מאז ה' באייר תש"ח, כשקמה המדינה עליה הכריז דוד בן גוריון כ"מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל".

מקור הרעיון, אגב, הוא בהצהרה מהשניים בנובמבר 1917 שכולנו למדנו עליה כ"הצהרת בלפור", שם נאמר כי ממשלת הוד מעלתו תראה בעין יפה הקמתו של בית לאומי לעם היהודי. ההחלטה על הקמת מדינה יהודית קיבלה תוקף בין לאומי ב- 29 בנובמבר 1947 עם קבלת תוכנית החלוקה, שם על החלק ה"יהודי" נכתב בפירוש - מדינה יהודית.

מה אני מנסה לומר?

שקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית היא עובדה שכל העולם מקבל, והיא עובדה מוגמרת. "אוקי, יא נודניק!", יגידו מי מכם ששרדו עד כה - "למדנו את זה כבר ביסודי! מה אתה רוצה?! גם אנחנו יודעים! יהודית - דמוקרטית! מה הפואנטה?! הרי כולם מכירים את זה, לא?!"

אז זהו, שלא.

כי הדרישה של נתניהו שהפלסטינים יכריזו שהם מכירים בישראל כמדינה יהודית מבטלת, הלכה למעשה, את כל ההכרה הבין לאומית ואת כל המפעל הציוני העצום מימי המנדט ועד היום. נתניהו בעצם הופך דבר שאמור להיות מובן מאליו לסוגיה שפתוחה למשא ומתן. ברגע אווילי אחד שבו שוב גבר עליו הביביאיזם שלו (חוסר היכולת לחשוב בבהירות בתנאי לחץ) הציב נתניהו תנאי שבעצם מסכן את כולנו - מעתה, זה כלל לא ברור מאליו שעמדת הפתיחה היא שהפלסטינים מפנימים, כמו כל שאר העולם, את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. מעכשיו זה עוד סעיף פתוח להתווכח עליו, כאילו שיהדותה של המדינה שלי זה אותו דבר כמו איזה קרוואן של מתנחלים באיזה פיסטין בשומרון.

הבנתם את זה???

ביבי מבקש, הלכה למעשה, שאבו מאזן ייתן לו צעטלע שבו הוא מאשר לביבי שישראל היא מדינת היהודים. אני לא מבין - ממתי בדיוק אנחנו צריכים לבקש אישור מיריבנו על עצם קיומנו?! מה זו השטות הזאת?! ולמען השם - איך זה שאני, סוג של שמאלן - פוסט ציוני - גיס חמישי - סכין בגב האומה (כל מיני שמות שהימין מדביק לאנשים המחזיקים בעמדותיי, כי הרי אנחנו לא ציונים שדואגים למדינה והם כן), אני כולי נזעק והמחנה ה"לאומי" לא?!

זה לא גול עצמי - זה משהו אחר לגמרי. זה מצב הזוי שבו מגיע החלוץ, עובר את כל ההגנה של קבוצתו שלו, עוקף את השוער שהוא חברו לקבוצה, ובועט בעוצמה ובסטייל את הכדור לרשת הלא-נכונה.

השטות הזאת מצטרפת לעוד טמטום של המחנה ה"לאומי" - שייח' ג'ראח. הבון-טון הישראלי, קונצנזוס ממרצ בשמאל ועד הימין הסהרורי, מדבר על שלילת זכות השיבה הקטגורית. מי שברח בשנת 48, אומרים משמאל עד ימין - הוא לא בעיה של ישראל, וצאצאיו לא אמורים לחיות פה.

ואז באים כמה משפרי דיור שלא רוצים לשלם שכר דירה (יקר בירושלים, אחרי הכל), ובתמיכתן המאוד נדיבה של עמותות מימין, מציגים שטרי בעלות מתפוררים מתקופת המנדט הבריטי על בתים בשייח' ג'ראח שנעזבו בזמן מלחמת העצמאות על ידי בעליהם היהודים, בסערת הקרבות. היות וירושלים אוחדה (ומי שגר בירושלים, כמוני, יודע עד כמה הביטוי הזה הוא אירוני ולא מדוייק), הרי שמדובר כעת בטריטוריה ישראלית ועל כן הם תבעו לקבל את הנכס חזרה לידיהם. בית המשפט קיבל את הטענה, והופלה! הידד! איזה כיף!

יצרנו, יש מאין, את זכות השיבה.

מה מונע כעת מפלסטינים שיש בידם תעודת זהות כחולה (ויש לא מעט כאלו) לתבוע בחזרה נכסים שהיו שייכים לאבותיהם וסביהם לפני מלחמת העצמאות ונמצאים בישראל או במערב ירושלים? מה מונע מהם לדרוש בחזרה את בתי המידות הערביים הנמצאים בטלביה או בקטמון הישנה? שום דבר. הבנתי שכמה תביעות כאלה כבר מוגשות בעצם ימים אלה, על סמך התקדים של שייח' ג'ראח. אין שום סיכוי שבית המשפט לא יאשר את תביעותיהם של הפלסטינים, שכן גם הם - כמו הפולשים לשייח' ג'ראח - בעלי תעודת זהות ישראלית, וגם הם, כמו הפולשים היהודים, מחזיקים בתיעוד מנדטורי.

וממשלת ישראל? דום שתיקה. לא אומרים דבר. לא מתערבים. הרי זה לא עניינם של ראש הממשלה ושלושים ושמונה (!) השרים האחרים. זה רק העתיד של כולנו פה - לא איזה משהו חשוב, חלילה.

יושבים עשרות שרים, ואפילו לא זעים באי נוחות בכיסאות. אדרבא - חלקם מדרבנים את משפרי הדיור משייח' ג'ראח (אחרי הציונות המדינית והציונות המעשית של ימי טרום המדינה, נוצרה לנו ציונות הנדל"ן), ומוחאים כפיים לביבי נתניהו על דרישותיו האוויליות.

ואני?

אני עדיין מקווה - באמת! - שממשלת ישראל תצליח. לא הייתי ציני כשכתבתי את זה. בבחירות האחרונות, כשלא הצבעתי לאף אחת מהמפלגות שמרכיבות היום את הקואליציה, ידעתי שמדובר בערימה של לא-יוצלחים שיעשו נזקים למדינת ישראל.

לפעמים, זה די נורא להיות צודק.

חתימה טובה לכולנו. נראה לי שנזדקק השנה, יותר מתמיד, לעזרה מלמעלה.